להלן, מחוויותיו של ילד בן 13 באמצע שנות השמונים העליזות כאשר לא הייתה ליגת העל (ליגת העלאק) והייתה סתם ליגה לאומית מדהימה ומותחת עד המחזור האחרון, המשחק האחרון והדקה האחרונה!!! זה מה שהרגשתי אז:

דקה 86. הנה באה לה עוד התקפה של הפועל שכרגיל לא תניב דבר. עוד הגבהה סתמית לרחבה, עוד נסיון כושל, מה כבר יכול להיות? הלכה האליפות והלכה כל השנה הזו. הנה הרשליקוביץ שמוסר לאלי כהן שמגלגל לסיני (לא יצא מזה כלום, היינו לוזרים ונשארנו לוזרים). סיני מקפיץ לגילי, רגע מה קורה פה? גילי לנדאו לבד מול אבי רן. גילי לנדאו- החלוץ שקברו אותו, החלוץ שמבקיע 3 גולים ב- 14 עונות, גילי מקפיץ נפלא מעל אבי רן –גול!!!

גול, גול, גול, גול, גול, גולללללל!!!!!

כך שידר את זה יורם ארבל (אני זוכר את זה בעל פה עד היום):

"הרשליקוביץ, לאלי כהן ,יפה לסיני ,פנימה ללנדאו ,אין נבדל ,שער!!! שער של גיל לנדאו !!!

הכל רועד כאן!!! גילי לנדאו כבש עכשיו את השער היקר ביותר של הפועל ת"א בשנים האחרונות…"

איפה יש עוד רגעים כאלה היום? זה היה ממש כמו חלום, עשינו את זה!!! התחלתי לצרוח יש! יש! יש! חיבקתי אנשים שאני לא מכיר ודפקתי נשיקות לאנשים שמחוץ לבלומפילד היו מפוצצים אותי במכות. זה היה פשוט מטורף אבל דבר אחד היה ברור לי לחלוטין. הכדור ברשת והפועל תל אביב אלופה! הפועל הבקיעה את שער האליפות ומעכשיו שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר. בלומפילד רעד כולו, וכולם קפצו על גילי לנדאו מבקיע השער. לי היה ברור שחיפה ישוו אבל זה לא קרה.

גם היום, במבט לאחור אני יכול לומר בביטחון מלא ששום דבר לעולם לא ישתווה לרגע הזה- שחרור מהצבא, טיול במזרח, חתונה, ילדים - אף רגע לא היה טהור ויפה כל כך כמו הרגע ההוא. והדבר המדהים הוא שבאותו רגע ממש הבנתי את זה. קלטתי בזמן אמת שזהו רגע השיא של חיי ופשוט התחלתי לבכות מאושר.