הגדולות של הליגה האנגלית
מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, ארסנל וליברפול. אם תסתכלו על טבלת הזכיות באליפות הליגה האנגלית או בגביע האנגלי לא תראו שמות אחרים מ - 4 השמות האלו משנת 1996. זהו נתון די מדהים אשר אומר לא מעט על הליגה הנחשבת לתחרותית ולטובה בעולם לדעת רבים.
רק בשנת 2008 זכינו סוף סוף לשם חדש בטבלת הזכיות, כאשר כל הגדולות עפו בדרך לגמר הגביע האנגלי. אבל זהו היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. ליברפול זכתה במספר גביעים, מנצ'סטר יונייטד וארסנל בשלל אליפויות, גביעים ואפילו דאבלים, ומאז הגעתו של מוריניו הצטרפה גם צ'לסי לרשימת האלופות (קודם לכן לקחה צ'לסי בעיקר גביעים בשנים הללו). אין ספק שמדובר במועדון סגור וזה כמובן משפיע גם על המהמרים. למה שאהמר בתחילת העונה על אלופה או מחזיקת גביע אחרת מאשר ארבע הקבוצות הללו?
זה לא שבישראל המצב הוא כל כך שונה. גם כאן האלופה היא בדרך כלל בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, מכבי תל אביב או הפועל תל אביב. אבל מדי פעם יש גיוון (הפועל חיפה ובני יהודה למשל) ובוודאי במפעל הגביע. בשנים האחרונות כמעט בכל שנה הגיעה סינדרלה לגמר הגביע וכמה פעמים אף לקחה את הגביע הביתה (בני סכנין והפועל רמת גן למשל). גם בספרד האלופות הן בדרך כלל ברצלונה או ריאל מדריד אבל מדי כמה שנים יש אלופה אחרת ואת הגביע לוקחות גם קבוצות קטנות יותר.
אז מה יהיה עם הליגה האנגלית? נפסיק לאהוב אותה? בוודאי שלא. זוהי הליגה המרתקת ביותר בעולם, הרבה יותר מאשר הליגה האיטלקית או הספרדית לדעתי. אבל חייב להיות גיוון. חייבת להיות אלופה חדשה. נמאס כבר ממנצ'סטר, צ'לסי וארסנל. אנחנו רוצים עוד אלופות. אבל בלי כסף גדול ומשיקים כמו אברמוביץ' (בצ'לסי) וגלזר (ביונייטד) זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי.
כמובן שקצת קשה לבקש מאוהד צ'לסי שירצה שווסטהם תיקח אליפות או מאוהד ארסנל שיעודד את טוטנהאם. כל אוהד רוצה שהקבוצה שלו תצליח. אני מדבר עכשיו בשם הכדורגל, בשם התחרותיות ובשם הגיוון המחשבתי. שלוש או ארבע קבוצות שולטות זה עדיף כמובן מקבוצה אחת ששולטת (כמו בכדורסל שלנו ואולי גם בקרוב בכדורגל), אבל מה רע בשש או שבע קבוצות ששולטות ולוקחות אליפויות לסירוגין? אם בליגת ה – NBA או הפוטבול האמריקאית זה קורה, זה יכול לקרות גם בכדורגל האנגלי. |
