היו למכבי חיפה קבוצות גדולות לאורך השנים. היתה את הקבוצה של שלמה שרף, שלקחה את שתי האליפויות הראשונות וההיסטוריות באמצע שנות השמונים. זאהי ארמלי, משה סלקטר, רוני רוזנטל, ברוך ממן וגם אבי רן ז"ל היו חלק מאותה קבוצה גדולה. את האליפות השלישית הרצופה הפסידה חיפה להפועל תל אביב דקות ספורות לסיום העונה. כולנו זוכרים כיצד אישר השופט צבי שריר שער של גילי לנדאו במחזור האחרון של עונת 85-86 שהובקע מעמדת נבדל.

הקבוצה ההיא של שרף, היא ללא ספק אחת המועמדות לתואר מכבי חיפה הגדולה של כל הזמנים. ב - 1989 הגיעה אליפות נחמדה (אך לא מדהימה) עם אמציה לבקוביץ ובשנת 1991 - הדאבל עם שרף (עם איל ברקוביץ', ראובן עטר וטל בנין). ואז, בעונת 1993-94, הצעיד המאמן גיורא שפיגל את מכבי חיפה לאחת העונות הגדולות בכל הזמנים של קבוצה ישראלית.

איל ברקוביץ', ראובן עטר, אלון מזרחי, אלון חזן ומשה גלאם היו רק חלק מהכוכבים של אותה עונה. מכי חיפה של אותה שנה נתנה עונה בלתי נשכחת וזכתה באליפות ללא הפסד כאשר היא צוברת 95 נקודות וכובשת 97 שערים.

נכון שהיתה גם הקבוצה של אברהם גרנט בתחילת שנות האלפיים אך זו היתה קבוצה נחמדה (ודי הגנתית יש להזכי) ולא יותר. גרנט הביא לחיפה (הרבה לפני שהגיע לצ'לסי...) שתי אליפויות רצופות שהוציאו את המועדון משבע השנים הרעות, אבל אין מה להשוות את הכדורגל של הקבוצה ההיא לכדורגל השמח, ההתקפי והיצירתי של הקבוצה הגדולה של גיורא שפיגל. אין עוד קבוצות כאלה, בוודאי לא היום.

כיום לצערי כבר לא ניתן למצוא קבוצות כאלה שהולכות בעיקר על התקפה בלי שיקולים טקטיים, ופשוט מגיעות למגרש על מנת לעשות שמח לאוהדים ולתת תרומה לכספם. מתי נראה עוד קבוצה כזו? כנראה שלא בזמן הקרוב...